במשך שנים נלחמתי.
נלחמתי בבולמוסי אכילה, נלחמתי ברצון שלי לאכול,
נלחמתי בפחד התהומי שלי להשמין,
נלחמתי בקילוגרמים העודפים,
נלחמתי בגוף שלי.
והפסדתי.
פעם אחר פעם, הפסדתי.
ירדתי במשקל, רק בשביל לעלות הכל, ושוב לנסות להוריד את המשקל העודף.
בשלב מסויים, כבר לא הצלחתי, לא משנה מה עשיתי, כלום לא עזר,
המשקל רק עלה ועלה, השנאה העצמית והתסכול – יחד איתו.
אחרי שנים של דיאטות והפרעות אכילה, תקופות של בולימיה ואנורקסיה,
הגעתי לייאוש מוחלט.
הבנתי שזה לא עובד.
שנאתי את הגוף שלי,
אבל החלטתי לוותר על המלחמה,
ולנסות משהו אחר.
השינוי הזה, שינה את כל החיים שלי,
הבונוס היה – הגוף והמשקל שהשתנו יחד איתו.
איך ניצחתי את המלחמה שלי במשקל?
מה היה השינוי הכי גדול שעשיתי,
שהוציא אותי מהכאב ומהבור הכי עמוק שהייתי בחיים?
עזבתי את כל מה שידעתי,
הפסקתי לספור קלוריות,
הפסקתי לעשות דיאטות,
הפסקתי עם האיסורים,
התחלתי ללמוד את המורכבות של הגוף, הנפש, התודעה והרוח
והחלק שלהם בתהליך ההשמנה.
הבנתי את המורכבות של הדברים,
את המקור שלהם.
הבנתי שאני מנהלת מלחמה מודעת,
עם החלקים הכי כמוסים, הכי עמוקים,
הכי לא מודעים שבתוכי.
מלחמה שאני תמיד מפסידה בה ותמיד אפסיד בה…
איך ניצחתי את המלחמה שלי במשקל?
הפסקתי להלחם…
הבנתי שאני מנסה לרפא עם פלסטר,
פצע עמוק, מדמם וכואב.
השינוי הזה שעשיתי, היה משנה חיים.
ממקום של שינאה עצמית,
של שנים של מלחמות, כאב, וסבל אינסופי,
למדתי רכות, קבלה, אהבה עצמית.
כן אני יודעת, שאלו מילים שחוקות,
אבל עבורי הן הרבה יותר מסתם מילים ממוחזרות…
למדתי להתבונן בעצמי ובחלקים העמוקים שבי,
ממקום אחר לחלוטין.
מתוך הרבה הבנה וחמלה לכאב שממנו באתי.
הבנתי שהאכילה וההשמנה הם רק סימפטום לדברים עמוקים הרבה יותר,
כואבים הרבה יותר.
והדיאטות, רק החמירו את הכאב,
את הקרע והפצע המדמם הזה.
כשויתרתי על הדיאטות,
והתחלתי לעשות את השינוי עמוק בתוכי,
בלי להתכוון בכלל – התחלתי גם לרדת במשקל.
זה היה שינוי נעים ללא ספק,
אבל באמת משני, לחוויה הפנימית שליוותה את השינוי הזה.
בזכות השינוי שעשיתי,
אני יכולה לומר בכנות,
שמאז עברו כבר יותר מ-15 שנים,
ודיאטות הן כבר לא חלק מהחיים שלי יותר!
אם היו אומרים לי לפני 20 שנים,
שאגיע למצב בחיים שהמשקל יהיה מאוזן,
ואוכל לא יהיה עניין בחיים שלי,
זה היה נראה לי כמו פנטזיה מנותקת לחלוטין מהמציאות.
אני לא מתעסקת באוכל, לא בקילוגרמים,
לא במשקל, לא בקלוריות, לא בדיאטות,
פשוט מקשיבה לגוף ונותנת לו לווסת את האכילה,
הכמויות, הזמנים,
ובתמורה הוא שומר על המשקל מאוזן.
אבל הכי חשוב, אני לא מרגישה מקופחת, מסכנה,
אני לא מפחדת מאוכל ולא מפחדת להשמין.
אוכל הוא כבר לא אישו בחיים שלי.
אם הדברים שלי מדברים אליכם,
ואתם נמצאים באותו מקום,
אני מזמינה אתכם להצטרף אלי,
את התהליך שעשיתי פיתחתי לשיטת “הנחיה להרזיה”,
שכבר 5 שנים מסייעת לרבים אחרים לעשות את השינוי שאני עשיתי.
אז רגע לפני שאתם מתחילים שוב להלחם בגוף, במשקל, בקילוגרמים,
אני מזמינה אתכם לקרא איך אפשר גם אחרת.