ליאת שלום
רציתי לספר לך קצת על החוויה שלי מהתכנית הנחיה להרזיה.
שמי רות, בת 31 מירושלים אדריכלית במקצועי.
הדבר העיקרי שמלווה אותי מילדות זוהי תחושה של חוסר שביעות רצון מהמראה שלי. מגיל 12 ניסיתי כל דיאטה אפשרית, היו ימים שלמים שניסיתי לא לאכול ו
ימים שלמים שאני זוכרת אוכלת את עצמי רק תפוזים. שישה או שמונה תפוזים ביום. ניסיתי גם להקיא אבל למזלי לא התמדתי בזה.
הייתי עושה מלא כושר ומלקה את עצמי כל פעם שהייתי אוכלת מתוק.
שום דיאטה לא "עזרה" ואני כותבת במרכאות כי הייתי ילדה יפה ורזה עם ג'וק בראש שגרם לה לא להבין את זה אז.
אם הייתי יכולה לחזור אחרונית ולהגיד לעצמי דבר אחד זה,
רות את יפה איך שאת. אבל אף אחד לא אמר לי את זה אז ומילדה רזה שמרעיבה את עצמה הפכתי לנערה שהאוכל והדיאטות נהיה כל העיסוק שלה בעולם וכתוצאה מכך נהייתי מלאה יותר.
הייתי מדברת על אוכל ועל דיאטות כל הזמן. וכמובן ממשיכה עם הנסיונות לדיאטות כאשר המשקל יורד ומיד עולה כפליים. נו הסרט הרגיל.. את כבר מכירה.
מגיל 12 אני שם, זה אומר 18 שנה שהייתי בלופ הזה. שאני שונאת עצמי על איך שאני נראית, מגדירה את עצמי לפי מה שאני אוכלת ואובססיבית לאוכל, למתוק ולדיאטות.
השינוי הגיע בשנה האחרונה שבה יצאתי לטייל בעולם והגעתי כבר למצב שאני לא עושה דיאטות ולא אכפת לי מאיך שאני נראית.
החלטתי להניח לזה לתמיד אבל איכשהו תמיד ניקרה בי ההרגשה שאני לעולם לא אהיה שלמה עם עצמי עם איך שאני נראית ועם הרדיפה הזאת אחרי אוכל.
עד שנתקלתי בסרטון שלך ביוטיוב שבו סיפרת על עצמך ובהתחלה לא האמנתי, זה היה נראה לי טוב מידי.
כמו איזה הבטחה ניו איג'ית לא ריאלית לחיים טובים יותר.
אבל מה שהדהד לי בראש זה שהצעת להתחיל את התכנית ושאני אוכל לבחון אם זה עזר לי ואם לא יש החזר כספי מלא.
אז מיד אמרתי לעצמי, פה אני מאמינה לה כי מי שמוכן להבטיח כזה דבר, כנראה ששווה לנסות.
לפני כן דיברתי איתך בוואצאפ, היית קשובה וזמינה והרגעת את חששותי. התבשלתי עם ההתלבטות עוד שבועיים ואז רכשתי את הקורס.
השינוי היה מהיר ודרמטי. יום אחרי ששמעתי את ההקלטה הראשונה הפסקתי לחלוטין לגעת במתוק. הפעם הראשונה שאכלתי מתוק היתה תשעה ימים אחרי תחילת התכנית. וגם אז זה היה כפית וזהו. הפסקתי להיות אובססיבית לאוכל. הפסקתי לחשוב על אוכל ועל כמה אוכל יש במקרר וכמה אכלתי היום ומה אוכל מחר. התחלתי לאכול רק כשהייתי רעבה ובין לבין לא נשנשתי! אני, שלדעתי המצאתי את אמנות הנשנוש לא נוגעת באוכל בין הארוחות. המחשבה על אוכל כאילו נעלמה לי מהראש התאדתה מאחורי מסך עשן.
אז נכון שבחגים כשכל הזמן היו עוגות על השולחן אכלתי קצת. אבל ניקרתי קצת מפה וקצת משם לא מתוך ניסיון לצמצם אלא כי באמת כי זה היה לי מתוק מידי.
מרק קישואים ודלעת התחיל להיות האוכל החביב עלי ואם אני לפעמים מעמיסה על הבטן נהיה לי ממש לא טוב בגוף ושוב, לא מתוך מחשבה על כמה שמנה אלא מתוך תחושה פיזית נטו.
בשבועות האחרונים הייתי באמסטרדם וניו יורק ולא יצא לי להקשיב לכל ההקלטות ברצף ואז ביום בהיר אחד חזרה לי התשוקה למתוק. אבל בפולס הרבה יותר עדין. יום אחד עוגיית שוקו ציפס ויום אחד חצי עוגה.
אי אפשר להשוות למה שהיה לפני אבל עדיין התשוקה הזאת היתה זרה לי אז התייעצתי איתך. קודם כל היית זמינה במיידי ושוחחנו בטלפון והסברת לי שיכול להיות שזה בגלל שאני בחו"ל ואני רוצה לחוות את מה שיש למטבח הקולינרי בניו יורק להציע ושזאת תחושה שיכולה לקרות במיוחד אם יש בי אמונה שאוכל זאת חוויה ואם אני לא אחווה את האוכל בניו יורק כנראה שלא אחווה את העיר עד הסוף. הצעת לי לחזור להקלטה ספציפית שאכן עזרה לי ויום למחרת הפסקתי שוב עם המתוק. פשוט לא חשבתי על זה יותר.
חזרתי לארץ לא מזמן, על המשקל אני שוקלת בדיוק כמו ששקלתי לפני חודש כשטסתי לאמסטרדם וניו יורק דבר שמדהים בעיני כי בעבר כל נסיעה לחול כללה חזרה עם כמה קילוגרמים. יותר מזה, אני אפילו מרגישה טוב ומהממת והבגדים רחבים עלי יותר.. לא יודעת להסביר את זה.
אבל הדובדבן שבקצפת, זה השינוי שחל סביב בעניין הכושר הגופני. עד לפני 3 שנים הייתי רצה והפסקתי עקב פציעה בברכיים והשבוע נרשמתי למירוץ הלילה של תל אביב על מנת לרוץ את המירוץ של 10 הק"מ בפעם השנייה בחיי. אתמול יצאתי לריצה שנייה השבוע רצתי 6.6 קמ. הישג מרשים לכל הדעות ביחס למישהי שלא רצה 3 שנים.
ולא התחלתי אפילו לדבר על מה ההקלטות עושות לי בחיי היומיום. איך הן פותרות לי מתחים רגילים מול אנשים ביום יום. מתיחות עם חברים או חילוקי דעות עם משפחה. ההקלטות מרגיעות אותי. עוזרות לי לנשום טוב יותר. להיות שלמה יותר ואני אוהבת את עצמי יותר אי פעם אהבתי וזה הישג גדול.
אז תודה לך על הכל. ועל הקולות שלך שאני שומעת כמה פעמים ביום. ועל האמונה שהחזרת לי בעצמי וביכולות שלי.
כולי תקווה שכולם כבר יכירו את התכנית וירפאו באמצעותה.
אוהבת
רות
רציתי לספר לך קצת על החוויה שלי מהתכנית הנחיה להרזיה.
שמי רות, בת 31 מירושלים אדריכלית במקצועי.
הדבר העיקרי שמלווה אותי מילדות זוהי תחושה של חוסר שביעות רצון מהמראה שלי. מגיל 12 ניסיתי כל דיאטה אפשרית, היו ימים שלמים שניסיתי לא לאכול ו
ימים שלמים שאני זוכרת אוכלת את עצמי רק תפוזים. שישה או שמונה תפוזים ביום. ניסיתי גם להקיא אבל למזלי לא התמדתי בזה.
הייתי עושה מלא כושר ומלקה את עצמי כל פעם שהייתי אוכלת מתוק.
שום דיאטה לא "עזרה" ואני כותבת במרכאות כי הייתי ילדה יפה ורזה עם ג'וק בראש שגרם לה לא להבין את זה אז.
אם הייתי יכולה לחזור אחרונית ולהגיד לעצמי דבר אחד זה,
רות את יפה איך שאת. אבל אף אחד לא אמר לי את זה אז ומילדה רזה שמרעיבה את עצמה הפכתי לנערה שהאוכל והדיאטות נהיה כל העיסוק שלה בעולם וכתוצאה מכך נהייתי מלאה יותר.
הייתי מדברת על אוכל ועל דיאטות כל הזמן. וכמובן ממשיכה עם הנסיונות לדיאטות כאשר המשקל יורד ומיד עולה כפליים. נו הסרט הרגיל.. את כבר מכירה.
מגיל 12 אני שם, זה אומר 18 שנה שהייתי בלופ הזה. שאני שונאת עצמי על איך שאני נראית, מגדירה את עצמי לפי מה שאני אוכלת ואובססיבית לאוכל, למתוק ולדיאטות.
השינוי הגיע בשנה האחרונה שבה יצאתי לטייל בעולם והגעתי כבר למצב שאני לא עושה דיאטות ולא אכפת לי מאיך שאני נראית.
החלטתי להניח לזה לתמיד אבל איכשהו תמיד ניקרה בי ההרגשה שאני לעולם לא אהיה שלמה עם עצמי עם איך שאני נראית ועם הרדיפה הזאת אחרי אוכל.
עד שנתקלתי בסרטון שלך ביוטיוב שבו סיפרת על עצמך ובהתחלה לא האמנתי, זה היה נראה לי טוב מידי.
כמו איזה הבטחה ניו איג'ית לא ריאלית לחיים טובים יותר.
אבל מה שהדהד לי בראש זה שהצעת להתחיל את התכנית ושאני אוכל לבחון אם זה עזר לי ואם לא יש החזר כספי מלא.
אז מיד אמרתי לעצמי, פה אני מאמינה לה כי מי שמוכן להבטיח כזה דבר, כנראה ששווה לנסות.
לפני כן דיברתי איתך בוואצאפ, היית קשובה וזמינה והרגעת את חששותי. התבשלתי עם ההתלבטות עוד שבועיים ואז רכשתי את הקורס.
השינוי היה מהיר ודרמטי. יום אחרי ששמעתי את ההקלטה הראשונה הפסקתי לחלוטין לגעת במתוק. הפעם הראשונה שאכלתי מתוק היתה תשעה ימים אחרי תחילת התכנית. וגם אז זה היה כפית וזהו. הפסקתי להיות אובססיבית לאוכל. הפסקתי לחשוב על אוכל ועל כמה אוכל יש במקרר וכמה אכלתי היום ומה אוכל מחר. התחלתי לאכול רק כשהייתי רעבה ובין לבין לא נשנשתי! אני, שלדעתי המצאתי את אמנות הנשנוש לא נוגעת באוכל בין הארוחות. המחשבה על אוכל כאילו נעלמה לי מהראש התאדתה מאחורי מסך עשן.
אז נכון שבחגים כשכל הזמן היו עוגות על השולחן אכלתי קצת. אבל ניקרתי קצת מפה וקצת משם לא מתוך ניסיון לצמצם אלא כי באמת כי זה היה לי מתוק מידי.
מרק קישואים ודלעת התחיל להיות האוכל החביב עלי ואם אני לפעמים מעמיסה על הבטן נהיה לי ממש לא טוב בגוף ושוב, לא מתוך מחשבה על כמה שמנה אלא מתוך תחושה פיזית נטו.
בשבועות האחרונים הייתי באמסטרדם וניו יורק ולא יצא לי להקשיב לכל ההקלטות ברצף ואז ביום בהיר אחד חזרה לי התשוקה למתוק. אבל בפולס הרבה יותר עדין. יום אחד עוגיית שוקו ציפס ויום אחד חצי עוגה.
אי אפשר להשוות למה שהיה לפני אבל עדיין התשוקה הזאת היתה זרה לי אז התייעצתי איתך. קודם כל היית זמינה במיידי ושוחחנו בטלפון והסברת לי שיכול להיות שזה בגלל שאני בחו"ל ואני רוצה לחוות את מה שיש למטבח הקולינרי בניו יורק להציע ושזאת תחושה שיכולה לקרות במיוחד אם יש בי אמונה שאוכל זאת חוויה ואם אני לא אחווה את האוכל בניו יורק כנראה שלא אחווה את העיר עד הסוף. הצעת לי לחזור להקלטה ספציפית שאכן עזרה לי ויום למחרת הפסקתי שוב עם המתוק. פשוט לא חשבתי על זה יותר.
חזרתי לארץ לא מזמן, על המשקל אני שוקלת בדיוק כמו ששקלתי לפני חודש כשטסתי לאמסטרדם וניו יורק דבר שמדהים בעיני כי בעבר כל נסיעה לחול כללה חזרה עם כמה קילוגרמים. יותר מזה, אני אפילו מרגישה טוב ומהממת והבגדים רחבים עלי יותר.. לא יודעת להסביר את זה.
אבל הדובדבן שבקצפת, זה השינוי שחל סביב בעניין הכושר הגופני. עד לפני 3 שנים הייתי רצה והפסקתי עקב פציעה בברכיים והשבוע נרשמתי למירוץ הלילה של תל אביב על מנת לרוץ את המירוץ של 10 הק"מ בפעם השנייה בחיי. אתמול יצאתי לריצה שנייה השבוע רצתי 6.6 קמ. הישג מרשים לכל הדעות ביחס למישהי שלא רצה 3 שנים.
ולא התחלתי אפילו לדבר על מה ההקלטות עושות לי בחיי היומיום. איך הן פותרות לי מתחים רגילים מול אנשים ביום יום. מתיחות עם חברים או חילוקי דעות עם משפחה. ההקלטות מרגיעות אותי. עוזרות לי לנשום טוב יותר. להיות שלמה יותר ואני אוהבת את עצמי יותר אי פעם אהבתי וזה הישג גדול.
אז תודה לך על הכל. ועל הקולות שלך שאני שומעת כמה פעמים ביום. ועל האמונה שהחזרת לי בעצמי וביכולות שלי.
כולי תקווה שכולם כבר יכירו את התכנית וירפאו באמצעותה.
אוהבת
רות
רות, 31
אדריכלית